פסק-דין בתיק ת"ת 36553-07-12

1.       לפני תביעת הבנק התובע נגד הנתבעת לתשלום חוב בגין הלוואה שנטלה גב' כהן אתי חנג'ל (החייבת העיקרית) וזאת כערבה להלוואה על פי כתב הערבות.

טענות התובע

2.       הנתבעת ערבה להלוואה שנלקחה מהתובע על ידי החייבת העיקרית וזאת בהתאם לחתימתה על כתב ערבות שצורף לכתב התביעה.

3.       ביום 11.3.12 ניתן צו מיצוי הליכים נגד החייבת העיקרית בתיק ההוצל"פ על ידי רשמת ההוצל"פ בהתאם לסעיף 27 (א)(2) לחוק הערבות התשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק הערבות") ולפיה רשאי התובע לנקוט בהליכים משפטיים נגד הנתבעת.

4.       יתרת החובה בתיק ההוצל"פ נכון ליום 17.4.11 עומדת על סך 112,275 ש"ח.

5.       ביום 19.3.12 שלח התובע לנתבעת מכתב התראה לפי תקנות ההוצל"פ והנתבעת לא הגיבה למכתב זה.

6.       יתרת החובה בהלוואה לפי כתב ההתחייבות עליו חתומה הנתבעת עומד על סך 40,277 ש"ח נכון ליום 14.3.12.

טענות הנתבעת

7.       הנתבעת חתמה כערבה להלוואה בסך של 55,000 ש"ח כאשר בעלת החשבון הינה אתי כהן.

8.       החייבת העיקרית לא עמדה בתשלומי ההלוואה, הבנק מיצה את ההליכים נגדה כאשר חובה של החייבת העיקרית לבנק עומד על סך 112,275 ש"ח לטענת הבנק.

9.       הנתבעת חתמה על הערבות ביום 29.3.07 בסניף הבנק ברמלה.

10.   בהתאם לתדפיס הבנק עולה כי בחודש יוני 2010 הפסיק הבנק את הורדת תשלומי ההלוואה מחשבונה של החייבת העיקרית. חרף הפסקת התשלומים לא הודיע הבנק לנתבעת כי החייבת העיקרית אינה משלמת את תשלומי ההלוואה.

11.   הפעם הראשונה שבה הודיע הבנק לנתבעת על חובותיה של החייבת העיקרית לבנק הייתה לקראת דצמבר 2010, מועד שבו בעלה של הנתבעת קיבל שיחת טלפון מעו"ד של הבנק ולפיה החייבת העיקרית חייבת כספים לבנק וכי בכוונת הבנק לתבוע את הנתבעת.

12.   לבנק הייתה חובה להודיע לתובעת על חובה של החייבת העיקרית בתוך 90 ימים מיום היווצרות החוב, דהיינו עד ספטמבר 2010 וזאת לפי סעיף 26 א' לחוק הערבות. מאחר והבנק לא מסר הודעה הרי שהנתבעת מופטרת מערבותה כדי הנזק שנגרם לה.

13.   לטענת הנתבעת אילו ידעה על הפסקת התשלומים בחודש יוני 2010 הייתה מדווחת על כך לבעלה שכן החייבת העיקרית הינה גיסתה, רעייתו של אחיו של בעלה ובמקרה כזה היה דואג בעלה של הנתבעת כי אחיו ורעייתו ימשיכו לשלם את התשלומים וזאת אף בסיוע סבתה של החייבת העיקרית אשר תמכה בה במהלך השנים תמיכה כלכלית, משהבנק נמנע מלמסור לנתבעת הודעה במועד כאמור נגרם לה נזק כדי כל גובה החוב.

14.   הנתבעת מוסיפה וטוענת כי ביום 13.7.10 מכרו היא ובעלה את דירתם ברחוב הרב מימון 6 רמלה בסכום של 460,000 ש"ח. לטענתה מתוך התמורה שהתקבלה עבור מכירת הדירה כיסו היא ובעלה חובות בהיקף של כ- 200,000 ש"ח וביתרה רכשו מהמשפחה (אחיו של בעלה) את הזכות להתגורר עם אמו של הבעל בדירת עמידר ברמת גן השייכת לאם. הנתבעת פירטה את הסכומים ששולמו לאחים לצורך זה.

15.   אילו ידעו הנתבעת ובעלה על קיומו של חוב בהיקף של 35,000 ש"ח שהנתבעת עלולה להיתבע בגינו, היו הנתבעת ובעלה דואגים מבעוד מועד להפחית מן התשלומים לאחים את הסך הנ"ל ובעלה של הנתבעת לא היה מעניק לאדי חנגל, בעלה של החייבת העיקרית, מתנה בהיקף של 20,000 ש"ח אלא משלם סכום זה ישירות לבנק כדי לסגור את ההלוואה של החייבת העיקרית.

16.   אי הודעת הבנק על כך שהחייבת העיקרית אינה עומדת בפירעון ההלוואה גרמו לנתבעת ולבעלה נזק בכך שהבנק במחדליו מנע מהם לשלם את ההלוואה במועד שבו היו להם כספים פנויים בהיקף מספיק. מחדלו של הבנק גרם לכך שהכספים נוצלו למטרות אחרות ולא לכיסוי ההלוואה.

17.   עוד טוענת הנתבעת כי הבנק לא הודיע לה על כך שבכוונתו להעמיד את יתרת ההלוואה לפירעון מיידי וזאת בניגוד להוראות סעיף 26 (ד) (1), שכן אם הבנק היה מודיע לה על כוונתו להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי, הייתה זכאית להודיע לבנק כי בכוונתה להמשיך ולפרוע את תשלומי ההלוואה.